שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (נקרא גם שולחן ערוך הרב ושולחן ערוך הגר"ז (- הגאון רבי זלמן) הוא מהחשובים שבספרי ההלכה, והוא חובר על ידי אדמו"ר הזקן.
כתיבת הספר
כאשר המגיד ממעזריטש רצה לצוות על אחד מתלמידיו לכתוב שולחן ערוך באופן של 'הלכות בטעמיהם', היה בדעתו חמשה מתלמידיו שניתן להטיל עליהם עבודה זו; אדמו"ר הזקן, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי פנחס בעל ההפלאה ואחיו רבי שמואל מניקלשבורג, ובסופו של דבר הטיל את העבודה על אדמו"ר הזקן שהיה באותה שעה בגיל 25 בלבד.
אדמו"ר הזקן שקד על כתיבת השולחן ערוך במשך שנים אחדות, כפי שכתבו על כך בניו בהקדמתם לחיבור:
משמיא אסכימו על ידי הרב הקדוש הנ"ל ("המגיד") לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלקים בו להבין, להורות הלכה ברורה... ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח מילתא בטעמא, ויבחר בכבוד אאמו"ר ("הרב") והפציר בו עד בוש ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימית טעמי ההלכות הנזכרים כל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו בלי בלבול ותערובות ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים כל חכמי זמננו...
בתחילה הוצא לאור החלק של הלכות תלמוד תורה, שיצא לאור בעילום שם המחבר. הספר גרם לסערה גדולה בעולם היהדות, בשל סידורו הנפלא של הנושא שמימי הרמב"ם לא זכה להיערך כנדרש. אולם חלק זה לא יצא כחלק מתוך השולחן ערוך.
את חלקו הראשון של החיבור - שכלל את הלכות ציצית ואת הלכות פסח - כתב אדמו"ר הזקן עוד בחיי רבו ואת השאר כתב לאחר פטירתו.
מתחילה נכתב החיבור על ארבעת חלקי 'שולחן ערוך'. אך טרם שהספיק להביא אותו לדפוס, אדמו"ר הזקן שקד אף על עריכת מהדורא בתרא שכללה גם סיבות להלכה על פי זוהר וקבלה ממנה נותרו רק ארבעה הסימנים הראשונים, בהיותו בדרך הרחק מביתו, בשנת תק"ע (1810), פרצה בעירו ליאדי שריפה שכילתה את כל כתבי היד, ורק שליש מהחיבור נותר בידי מעתיקים שהעתיקוהו קודם השריפה והובא לדפוס לאחר פטירתו.
החסידים מחשבים את סדור השולחן ערוך כאחת מעשר הזכויות שזכה בהן אדמו"ר הזקן ואילו את הקשיים בהכרעת הדינים הלכה למעשה, מחשיבים הם בין עשרת הייסורים שהיו לו.
מבנה הספר
ב'שולחן ערוך אדמו"ר הזקן' חמשה כרכים. ארבעת הראשונים הם על חלק 'אורח חיים' שנכתב על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'. הכרך האחרון כולל 19 סימנים מתוך 403 הסימנים שב'שולחן ערוך' 'יורה דעה' וכן 15 נושאים ב'חושן משפט' שאינם על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'.
בשנת תשנ"ו הודפס ספר הנקרא בשם "פסקי אדמו"ר הזקן" ח"א, וענינו: לקבץ את כל המקומות בשו"ע אדמו"ר הזקן שמהם מובנת שיטתו בהלכות שלא הגיעו לידינו, בעיקר בחלק יורה דעה וחושן משפט. חלק א' הוא על החלק הראשון של יורה דעה. הספר נכתב ונערך על ידי הרב אריה לייב קפלן, ועל ידי בנו הרב מנחם מענדל קפלן.
קונטרס אחרון
לבירור הכרעות הדינים ולהוכחתם, כתב אדמו"ר הזקן את הקונטרס אחרון, המודפס בתחתית עמודי הספר.
בניגוד לשפה המבוארת והקלה להבנה, שבה כתב את ההלכות בשולחן ערוך שלו, הרי את ה'קונטרס אחרון' כתב בשפה למדנית, קצרה ותמציתית. דוגמה לקיצור ותמצות: "נימוקי-יוסף, ש"ך, וצריך עיון בגמרא ובשיטה-מקובצת ובמעדני-מלך דלא כרש"י" (הלכות שאלה סעיף קטן ו). שם של גאונות נדירה יצא על חלק זה, והגאון הרוגצ'ובי ר' יוסף רוזין אף התבטא, כי על מנת לכותבו נדרשים גידי מוח עבים כאצבע.
כדי לבאר את ה'קונטרס אחרון' נכתבו ספרים שונים: 'רב להושיע' שנכתב על ידי הרב שגיב עמית על חלק 'חושן משפט', 'נימוקי יום טוב' שנכתב על ידי הרב שמואל ראטה על הלכות יום טוב, ועוד.
תפוצת הספר
בשל ההיקף הרחב של הספר, שבו מופיעים לצד פסקי ההלכה עצמם גם יסודות ההלכה ונימוקיה, נחשב הספר לפורץ דרך בתחומו, ומחברים מאוחרים כמו המשנה ברורה והבן איש חי עשו בו שימוש רב וציטטו אותו לעתים קרובות. בעבר היה "שולחן ערוך הרב" מקור הסמכות ההלכתי עבור כלל החסידים מכל החסידויות, אך בשל מחסור בספרים (זכות ההדפסה הינה רק בידי חסידות חב"ד שהייתה כלואה במשך שנים ברוסיה הסובייטית) עברו רבים לפסוק בעיקר לפי המשנה ברורה. בהווה שבו רבים מהחסידים לפסוק על פי הספר.
במשך השנים נשאל הרבי האם להדפיס את הספר בצורה חדשה, והרבי השיב בשלילה. בשנת תשנ"ג השיב הרבי בקשר לספר אחר כי אפשר לשנות את צורת הדף, ועל-פי הוראה זו החלה הוצאת קה"ת בשנת תשנ"ו בהכנת מהדורה חדשה של הספר לדפוס, עם צורה חדשה, אותיות מרובעות וברורות, הערות וציונים. את המהדורה ערכו הרב שלום דובער לוין, הרב יצחק וילהלם והרב אברהם אלאשוילי. בשנת תשס"ז הושלמה הוצאת המהדורה.
מסופר על הרב דוד פרידמן מקארלין שהיה גאון עולם שלא היה קורא כמעט ספרי אחרונים, פעם אחת סיפר אחד מתלמידיו שפעם אחת בא לבקר את הגאון הנ"ל(הרב פרידמן מקארלין) וראה אותו מעיין בשולחן ערוך הרב בהלכות פסח, תמה התלמיד ושאל: רבי הרי אינך לומד כמעט אחרונים? ענה לו רבי דוד פרידמן מקארלין: הרב (כלומר - אדמו"ר הזקן) איננו אחרון אלא ראשון.
מהדורות הספר
המהדורה המרכזית של הספר היא מהדורת דפוס האלמנה והאחים ראם, אולם במהדורה זו נפלו הרבה טעיות, בעיקר בציוני הספרים שבצידי השו"ע (שיש מחלוקת מי מחברם, ויש אומרים שהוא אדמו"ר הזקן בעצמו), שהמדפיסים עשו בו כשלהם, הוסיפו והשמיטו כרצונם.
בשנת תש"כ, כאשר הודפסו מחדש ספרי חב"ד ע"י הוצאת קה"ת נשאל הרבי האם לתקן את כל הטעויות הקיימות, הרבי בשיב בשלילה, וציין שתי סיבות: "א. אין לי כסף על זה. ב. אינני רוצה לקחת עלי האחריות, כיון שעל ידי הסידור מחדש יתווספו טעויות דפוס רבות."
בשנת תשנ"ג, הוצאת הספרים עוז והדר הוציאו את השולחן ערוך בהוצאה חדשה מאירת עיניים עם מראי מקומות וציונים ומערכת קה"ת ראו ירידה משמעותית בכמות הרוכשים את הסט. אז עלתה ההצעה להוציא את השולחן ערוך במהדורה חדשה של הוצאת קה"ת.
לפועל, רק בשנת תשנ"ט החלה קה"ת בהכנת מהדורה חדשה של הספר לדפוס, עם צורה חדשה, של אותיות מרובעות וברורות, הערות וציונים, וכמובן, תיקון הטעויות. הוצאת המהדורה החדשה עוררה דיון האם זהו אכן רצונו של הרבי, כאשר המוציאים טוענים כי שתי הסיבות אותם מנה הרבי לא קיימות כיום ומצד שני טענו ש'הואיל ונפיק מפומיה' של הרבי שלא לשנות, אין להשתמש בהוצאה החדשה.
את המהדורה ערכו הרב שלום דובער לוין, הרב יצחק וילהלם והרב אברהם אלאשוילי. בשנת תשס"ז הושלמה הוצאת המהדורה.
השאירו תגובה